הרעלות מתחת לאף: פרחים וצמחים רעילים בארץ ובבית

שיח רב שנתי שמקורו בדרום אמריקה, ופירותיו הכתומים-צהובים רעילים ביותר. גם עליו רעילים ותועדו מקרים של ילדים שאכלו ממנו בשוגג ומתו מהרעלה קשה.

זהו צמח עשבוני שנעשה שימוש בו בקוסמטיקה במדע וברפואה. גם צמח זה גדל באזורים פתוחים. כל הצמח, משורשו ועד עלי הכותרת, רעיל ביותר. אכילת

2-5 מפירותיו השחורים והקטנים שנראים טעימים, יכולה לגרום למוות. 

צמח רעיל ממשפחת ההרדופים. בעת חיתוך הענפים יש להיזהר מהנוזל הלבן. העשן משריפת הענפים עלול להיות רעיל גם כן.

חומרי הרעל נמצאים בכל חלקי הצמח,

בעיקר בפרי לא בשל. החומרים הרעילים הם סולנין, אלטרופין ועוד חומרים ציאניניים.
אכילת חלקים מהצמח עלולה לגרום למוות.

הגבעול והעלים מצופים בחומר הנקרא אולאנדרין, ואכילה של עליו יכולה לגרום להאטת קצב הלב ולסימנים נוירולוגיים עד כדי איבוד הכרה ומוות.

פרחיו לבנים וריחם מזכיר פירות הדר. כל חלקי העץ רעילים מאוד, אך הרעל אינו שורד בחום רב וכאשר מבשלים את פירותיו ניתן אפילו לאכול אותם.

צמח זקוף וגבוה, המתייבש בקיץ ומדיף ריח רע. הרעל מרוכז בעיקר בפרי וכן בקנה-השורש. הצמח גדל כמעט בכל מקום, בכל חצר אחורית ומוזנחת ובצידי הדרכים. בארץ הוא נמצא בעיקר באזורי צפון הארץ והמרכז והוא ונמצא בדרגה החמורה ביותר להרעלה.

כל סוגי הלוף מכילים חומרי רעל מסוג ארואין.
החומר נהרס ע"י ייבושו וחימומו. בעלים ישנו חומר רעיל נוסף-אוקסלאט הסידן.
אכילת החלקים טריים מהצמח גורמים לצריבה, נפיחות ואף לחנק. בימי קדם השתמשו בפקעות כדי לגרום להפלה מלאכותית. 

תפוח אדמה שיש עלו כתמים ירוקים הוא תפוח אדמה שנחשף לשמש. הכתמים הירוקים מכילים כלורופיל וסולנין. טעמו של הסולנין מר ולכן רוב האנשים נמנעים מאכילתו, אולם אם אוכלים יותר משלושה

מ"ג לק"ג במשקל הגוף, עלול הדבר לגרום לתופעות של הקאות ושלשולים ובמצבים חמורים יותר עד אבדן תחושה והזיות.

עץ האזדרכת ממלא חורשות בישראל ונמצא גם בין בתינו. כל חלקי העץ רעילים ומסוכנים, הריכוז הגבוה ביותר של הרעל הוא בפירותיו הצהובים המזכירים שילוב של ענב ותמר במראם.

מקור הצמח באוסטרליה וכל חלקיו רעילים.

מלבלב בשטחים פתוחים ובעל פרחים

צהובים המזכירים נרקיס. החומרים הרעילים שהוא מכיל יכולים לגרום לחולשה, שינויים בדופק הלב, ירידה בלחץ הדם, קוצר נשימה ואף חנק.

עליו של העץ רחבים ושעירים וכשפוצעים אותם, נוטף מהם מיץ חלבי רעיל.

לא נכביר במילים.. 

רעיל בכל חלקיו.

העלים הזרעים והגבעולים הצעירים רעילים. החומרים הרעילים בצמח הם: ספונינים ואלקלואידים הפועלים על מערכת העצבים ומדכאים אותה. הרעל עלול גם לעבור דרך שתיית חלב או אכילת בשרם בעלי חיים שאכלו מהצמח. תמציות מהצמח שימשו בעבר להשמדת קרציות.

זהו צמח נוי אסייתי, המתנשא לגובה בגווני ורוד מרשימים. ברפואה הוא משמש לבעיות לב ונטילת הצמח כפי שהוא עלולה לגרום לכיווץ שרירי הלב, מה שיכול לגרום לדום לב מהיר.

שיח גדול צפוף או עץ קטן והוא צמח חזק במיוחד שלא זקוק לטיפול שוטף, אך הסכנה חמורה למי שאוכל מהפרי שלו, להתרחק.

מקורו של הקיקיון המצוי באפריקה, 

יכול להתנשא לגובה של עד 5 מטרים. עליו פרוסים בצורת כף יד וצבעם ורוד-ירוק עד אדום עמוק. פרותיו בעלי ריכוז רב מאוד של רעל ועלולים לגרום למוות.

צמח נוי ביתי מצוי. הדיפנבכיה מכילה גבישי סידן, ואנזימים הגורמים להרגשת צריבה בפה ועלולים לגרום להתנפחות בלשון ולחסימת מעברי הנשימה. 

האקוניטון נספג גם במגע עם העור ולא רק באכילה והוא מסוכן מאוד, השפעתו מהירה ובמינונים גבוהים עלול לגרום למוות.

מין פולש. צמח רב שנתי הרעיל בכל חלקיו, פרחיו סגלגלים והוא עלול לגרור למוות.

מכיל את האלקלואידים אטרופין 

וסקופולאמין, שני רעלים מסוכנים.

לעיתים משתמשים בדטורה בתור סם הזייתי. במקרים רבים גורם דטורה להתפרצות סכיזופרניה. 

הפלומריה קרובה מבחינה בוטנית להרדוף הנחלים וכמוהו מכילה שרף חלבי רעיל ביותר.

צריכה של עגבנייה לא בשלה (ירוקה), 

המכילה טומטין עלולה להביא תוך מספר שעות לתופעות לוואי קשות במערכת העיכול, כגון בחילות, הקאות ושלשולים, ובמקרים של צריכה עודפת (מעל 3 מ"ג/ק"ג גוף, לא קל להגיע לכמות כזו) – אף למוות. נשים לב כי לא מדובר בעגבניות שרי הירוקות שנמכרות.

העלים וחלקי הצמח הירוקים רעילים לאכילה מכיוון שהם מכילים  גליקוזיד שעלול לשחרר ציאניד בגוף ולגרום להרעלה. 

 באברי הצמח זורם שרף חלבי מר, צורב ורעיל, ובו רעל הנקרא לפי שמו המדעי של הסוג בשם איפורבין. יש הנשבעים כי מריחת השרף מועילה כמחסלת יבלות בעור, אחרים רואים בשרף רעל מסוכן. הוא נחשב גם

כחומר המעורר סרטן (קארצינוגני)

הצמח מכיל אלקלואידים שונים וסטרואיד-לקטון.
אכילה מחלקי הצמח עלולה לגרום ליובש, חום, כאבי ראש, הזיות, איבוד התמצאות, עוויתות ואף מוות.

המינים השונים מכילים אלקלואידים 

בכמויות משתנות. בכמויות מזעריות ניתן להפיק ממיני השיכרון השונים משככי כאבים.

כל חלקי הצמח רעילים.
אכילת עלים או מציצת צוף עלולה לגרום להרעלה חמורה ואף למוות.